עוני והישרדות (חלק 2)

בחלק הראשון שציינתי בנוגע לדיור התחתון. זה העם, כי יש כמה מסחרי או עבודה. הבתים קטנים עם תוספות קטנות. אמנם יש להם קירות בטון וגג מעל הראש שלהם. הם שוכרים או בעלי הבית שלהם הרבה.

יש אנשים שנקראים "פולשים" האנשים האלה מוצאים פיסת אדמה פנויה ולבנות מחסה. יש גם את הפולשים למצוא בית ריק ופשוט לעבור לגור ולהשתלט.

חלקם נראים כמו בטון דיור נורמלי, אבל עני. אז יש כאלה עשוי מסגרת עץ קוקו, בין אם לוחות במבוק ארוגים או לוחות פח חלודים גם לקירות. הגגות יהיה דשא מתכת גלי סכך או מכוסה גם עם באנרים בד בשימוש בעבר עבור הפרסום. הרבה בתים כאלה יש רצפות עפר, לא חשמל ולא מים זורמים. אם יש להם חשמל, זה יכול להיגנב הכוח לגמרי אל תוך הזנת החשמל של מישהו אחר.

הייתי פעם בשכונה ולא היה קו דק כוח לרוץ במורד הרחוב על החלק העליון של מוטות במבוק. במעון זה היה ברז זורמים לביתם. הרחוב היה מרוצף והיה תלמים ובוצי. בזבוז מים זלגו לבד באתר של הכביש בתעלות רדודות, אפילו לא את תעלות הניקוז רגילים.

ראיתי מבנים עץ ממוסגרות עם כרזות בד על הקיר כיסוי הגג. הישיבה היא בחוץ תיבות עץ או ספסלים מחוברים במסמרים קשים. בישול הוא על מדורת עצים בוערת על הקרקע עם סיר מעליו.

באמריקה כנראה נכס במדינות רבות אחרות החוף לאורך הנהר או הים הוא נדל"ן הממשלה. אתה רואה בתים גדולים או יקרים בקתות דייגים נחמדים אולי. כאן זה שונה, אתה רואה אזורים מתנחל. הנהרות הם חום עם זיהום איפה לשים את זה, אבל אל המפרץ. אני זוכר נסיעה לשדה התעופה במנילה וללכת על הגשר, לאורך הנהר שראית בתים דיירי כל דחף יחד אשפה חושב הנהר חלאה כנראה 6 עד 12 מטר רוחב לאורך החוף.

ישנם חלקים של דבאו כי יש שכונות נחמדות. אלה הם המחוזות. הם בדרך כלל מגודרת עם ביטחון. ויש שכונות בעלי בתים מודרניים יפים מעורבים עם בתים ברמה מאוד נמוכה.

עכשיו, יש משהו מעניין עם הפולשים. אני לא הצלחתי למצוא תיעוד בפועל אבל שמעתי משהו על "זכויות הפולשים." זה משהו אם פולשים על הקרקע ללא שם ומישהו קונה את הקרקע כדי לבנות עליהם או להעביר את הפולשים או לשלם להם כדי להעביר את הארץ. שמעתי על פיתוח גדול מתוכנן במנילה. זה היה אמור להיות שני בניינים גדולים עם המגורים שמעל לקניון בקניון. המפתחים מצאו את הארץ התכונן להתחיל את החוזים עם מהנדסים ואדריכלים. אחר כך הם מצאו היו יותר מאלף הפולשים החיים על אדמה. העלות של העברת כולם היה יותר מדי אז הם עצרו את תוכניותיהם והתחלתי לחפש ארץ אחרת.

יש לי חברה פיליפינית. הוא נמצא 50 באמצע שלו והיה לו חיים טובים, נשוי ואב לילדים. אשתו היתה לו הזדמנות בעזרת ידיד לפתוח חנות תכשיטים חנות כלי משחק. עם הזמן העסק שלהם גדל והם יכלו לקנות הרבה מסחרי ולבנות מבנה משלהם. שם העסק שגשג והחיים היו טובים. ילדיהם הלכו לקולג' ועלה לארצות הברית. ואז, יום אחד בעיה עם אשתו. אני לא יודע את הפרטים אלא שהוא עזב את הדירה. הם הגישו בקשה ההפרדה המשפטית. אבל כאן תביעות משפטיות יכול לקחת שנים ללכת לפני שופט. זה כבר 5 שנים והוא עדיין לא היה לבית המשפט. אשתו יש שליטה של ​​הבית, העסק והאיש עכשיו מחפש עבודות מזדמנות או מקבל עזרה מחברים. יום אחד הוא אמר לי שהוא היה נעול מחוץ לבית העלאה שלו על חוסר תשלום שכר הדירה. במשך זמן רב הוא היה מבלה את לילותיו על פיסת קרטון אחד בפארקים.

זהו מצבם של פיליפינים רבים. מתוך כל שנות החיים מוכים, חלקם חיים רק בבתים לדלת, לגרד להישרדות אין לי מושג איך להתקדם מהחיים שיש להם.

הצילומים אינם בהכרח בתי לדלת, רק סוגים מסוימים של דיור בעלות נמוכה יותר.

הבא אני נדון כיצד משפחות אלו יוכלו לקבל את כספם כדי לשרוד.